החלטה בתיק בר"ע 1799-02-13

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.                 לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (ב"ל 42077-01-12; השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין), בו נדחה חלקית ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנפגעי עבודה (להלן גם - הוועדה) מיום 16.11.2011.

2.                 מבקשת רשות הערעור עולה כי המבקש, גנן ומשווק פרחים כעצמאי, נפגע בכל פלג גופו השמאלי כשהחליק ונפל ביום 24.1.2010, במהלך עבודתו בחנות הפרחים שבבעלותו. תאונה זו הוכרה על ידי המשיב (להלן - המוסד) כתאונת עבודה. לדברי המבקש, בעקבות תאונה זו, החל לסבול מנכות אורטופדית קשה בכתף ובמרפק שמאל וכמו כן, התפתחה אצלו גם מחלת הפיברומיאלגיה. בהחלטתה מיום 12.5.2011, קבעה הוועדה הרפואית מדרג ראשון כי למבקש נכות יציבה בשיעור של 0%.

3.                 הוועדה, בהחלטתה מיום 16.11.2011, קבעה למבקש נכות זמנית בשיעור של 10% מיום 26.4.2010 ועד ליום 30.4.2012. בעניין החבלה בכתף, קבעה הוועדה כי לא ניתן לשייך את הממצאים הניווניים בכתף לתאונה בעבודה. באשר למחלת הפיברומיאלגיה קבעה הוועדה כי " יש לראות בתאונה כגורם מחמיר ולא כגורם בלעדי להופעת הפיברומיאלגיה".

4.                 בפסק דינו מיום 7.1.2013, קבע בית הדין האזורי כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה על מנת שתשקול האם יש מקום לקבוע לו נכות זמנית נוספת בשל המרפק. במסגרת זו, הורה בית הדין האזורי לוועדה להתייחס הן למצבו הקליני והן לחוות דעתו של ד"ר סורין. יחד עם זאת, בית הדין האזורי דחה את ערעורו של המבקש בכל הנוגע לכתף ולמחלת הפיברומיאלגיה וקבע כי לא נמצאה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בעניינים אלו. בית הדין האזורי הוסיף כי הוועדה בחנה בחינה קלינית של הכתף של המבקש ובחנה את תוצאות בדיקת ה- MRI והגיעה למסקנה כי לא מתקיים קשר סיבתי בין מצב הכתף לבין התאונה. כמו כן, נקבע כי נימוקי הוועדה בעניין מחלת הפיברומיאלגיה תואמים את הנדרש בקביעת נכות זמנית.

5.                 בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בהחלטת הוועדה נפלו טעויות משפטיות וכי החלטה זו אינה מנומקת כראוי. לגבי הפגיעה בכתף, טוען המבקש כי הוועדה התעלמה לחלוטין מממצאי בדיקת ה- MRI המעידים על קשר סיבתי ברור בין הפגיעה בעבודה לנכות בכתף. עוד הוא טוען כי הוועדה כלל לא התייחסה לקביעותיו של ד"ר סורין בכל הנוגע לקשר סיבתי זה. המבקש מדגיש כי ד"ר סורין התייחס בחוות דעתו באופן מפורש לשאלת הקשר הסיבתי. המבקש מוסיף וטוען כי לא יתכן שהוועדה תשלול קשר סיבתי מבלי שתפנה למסמכים רפואיים היכולים להעיד על נכות קודמת בכתף. כמו כן, הוא מציין כי הוועדה טעתה כאשר התייחסה אך ורק לדרגת הנכות שיכולה להינתן בגין הגבלת תנועות פרק הכתף ולא שקלה ליישם את פריטי הליקוי אשר צוינו בחוות הדעת של ד"ר סורין. באשר לפיברומיאלגיה, טוען המבקש כי הוועדה לא נימקה את החלטתה להעניק לו נכות זמנית בשיעור של 10% בעוד שד"ר אלוש בחוות דעתה העניקה לו נכות צמיתה בשיעור של 30%.

6.                 ל אחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה מיום 16.11.2011 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אין בטיעוניו של המבקש דבר אשר יצביע על טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה אשר יש בה כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי החלטה זו הייתה מנומקת ובהירה וכי לא נפלה בה טעות משפטית. הוועדה רשמה בפניה את תלונות המבקש, ערכה לו בדיקה קלינית, התייחסה לחוות הדעת של ד"ר סורין ושל ד"ר אלוש ועברה על המסמכים הרפואיים המצויים בתיק הנכות שלו, לרבות בדיקת ה- MRI. יצוין, כי אין בעובדה כי הוועדה אינה מקבלת את מסקנות שתי חוות הדעת כדי להוות טעות משפטית המחייבת התערבות בהחלטתה.

7.                 הכלל הוא כי בית הדין מתערב בהחלטת הוועדה אם מתגלית בה טעות משפטית. כפי שנקבע ולאחר שבדקתי את החלטת הוועדה לא מצאתי כי יש טעות משפטית בהחלטה זו וכך גם לא נמצאה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

8.                 סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.           

ניתנה היום,  כ"ז ניסן תשע"ג (07 אפריל 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: